החלטה בתיק בש"פ 9173/04

           ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט א. ואגו) מיום 14.9.04 בב"ש 21113/04, לפיה נדחה ערר שהגיש העורר על החלטת בית המשפט השלום בבאר שבע (השופט נ' אבו טהה) בה הוחלט על מעצרו עד לתום ההליכים.

           נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של החזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי ועבירת תיווך לפי פקודת הסמים המסוכנים. לפי העולה מכתב האישום העורר, יחד עם אדם נוסף בשם שמעון לוי (להלן - לוי) (העורר בבש"פ 8938/04), תיווכו בסם בכך שקיבלו (מהקונה) כסף בסכום של 16,000 ש"ח, העבירהו למוכר, קיבלו ממנו 44.91 ק"ג סם מסוג קנבוס נתפסו בשעה שהיו בדרכם להעביר את הסם ליעדו.

           מהחלטת בית משפט שלום מיום 19.8.04 עולה כי העורר הסכים לקיומן של ראיות לכאורה בעניינו. מתסקיר המעצר שהוגש בעניינו, עולה כי העורר הנו בעל מערכת ערכים לא מגובשת, נעדר מעצורים פנימיים וקיימת רמת סיכון מסוימת להמשך התנהגות שולית מצדו, במידה ולא יוצבו גבולות ברורים ונוקשים להתנהגותו. בנוגע לחלופת המעצר, שירות המבחן העריך כי חלופת המעצר שהוצעה בביתה של משפחה בעיר טייבה הנה חלופה הולמת. זאת לאחר שהתרשם שהערבים המוצעים מבינים את משמעות תפקידם. יחד עם זאת, בהתחשב בכך שמערכת היחסים בין האחראים לחלופה לבין העורר איננה ברורה ולאור הספק ביכולתו של העורר לעמוד בתנאי השחרור לאורך זמן, שירות המבחן נמנע מגיבוש המלצה סופית. בית משפט השלום הגיע לכלל מסקנה כי לא נמצאו במקרה זה נסיבות מיוחדות ויוצאות דופן המצדיקות שחרור למעצר בית של מי שהחזיק סמים בכמות כה גדולה ואף נתן ידו לתיווך בסם, מה גם שבחלופת המעצר שהוצעה לא היה כדי לנטרל את מסוכנותו של העורר. לפיכך, הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים.

           ערר שהוגש על ההחלטה לבית המשפט המחוזי נדחה. בית המשפט קבע, לאחר שבחן את חומר החקירה באופן יסודי, שחלקו של העורר בעסקת הסם לא היה מינורי, ויש תימוכין לטענת המשיבה שמעורבותו רבה ועמוקה מכפי שהוא מסכים להודות. בנסיבות אלה, נקבע, שאין מקום להורות על שחרור לחלופה.

           בערר שלפני טוענת באת כוח העורר, לראשונה, שבחומר החקירה אין ראיות לכאורה להוכחת עבירת התיווך, אלא להעברת הסם בלבד. זאת, בניגוד לעמדת ב"כ העורר בפני שתי הערכאות קמא, בפניהן העורר הסכים לקיומן של ראיות לכאורה. העורר מציג את חלקו בעסקה כנהג בלבד. לטענתו, פנה אליו לוי, בהיותו נהג מונית בתחנה בא עבד גם לוי, וביקש ממנו לבצע נסיעה לרמת חובב. לכשהגיעו לרמת חובב, ירד לוי מהרכב, חזר עם שקי הסמים והעמיסם על המונית, חרף התנגדותו של העורר, שבאותו השלב כבר ידע כי מדובר בסמים מסוכנים. העורר מוסיף וטוען, כי נסיבות המקרה, כאשר הוא לא ידע מלכתחילה על עסקת הסם ונקלע אליה בעל כורחו, אינן מעידות על מסוכנותו ואינן מונעות את שחרורו לחלופת מעצר. זאת, גם בהתחשב בכך שחלפו למעלה מחודשיים מאת הגשת כתב האישום.

           המשיבה טוענת כי העורר ולוי הם מבצעים בצוותא, הם יצאו יחדיו לבצע עסקת סמים. על אף שכל אחד מהמעורבים בפרשה מנסה למזער את חלקו למינימום, לדעת המשיבה, ניתן להסיק מחומר הראיות כי שניהם ביצעו את העסקה יחדיו, ובנסיבות אלה, ללא קשר לטיבה של חלופת המעצר, אין לתת בעורר אמון ואין לשחררו לחלופת מעצר.    

           דין הערר להידחות. אין חולק כי העורר ולוי נתפסו כאשר הם מובילים ברכב בו נסעו כמות גדולה של סם מסוכן. באשר לתפקיד שכל אחד מהשניים מילא בפרשה, מחומר הראיות עולות גרסאות שונות ונוגדות, שבמסגרת ההליך הנוכחי לא ניתן להכריע ביניהן. מה גם שהעורר לא העלה בפני הערכאות הקודמות כל טענה בנושא זה והסכים לקיומן של ראיות לכאורה. אסתפק בכך שאציין, שמהודעתו של לוי, עולה שהעורר היה אחראי למצוא את מוכרי הסם ולהעביר להם את התמורה, מה שמקים תשתית ראייתית לכאורית גם לעניין התיווך.

           לאור קיומן של ראיות לכאורה קמה נגד העורר עילת מעצר סטטוטורית.

           אשר לחלופת מעצר, מקובלת עלי גישתן של הערכאות הקודמות, כי לאור כמות הסם הגדולה שנמצאה בהחזקתו של העורר וקיומן של ראיות לכאורה, לא רק להחזקה אלא גם לתיווך בעסקת הסם, אין בחלופת מעצר כדי להפיג את המסוכנות הכרוכה בשחרור של העורר, ואין מתקיימות במקרה זה נסיבות מיוחדות המצדיקות שחרורו לחלופת מעצר של נאשם אשר מעורב בהחזקת סם בכמויות גדולות ובפעילות הקשורה לסחר בסם.

           הערר נדחה.

             ניתנה היום, כ"ה בחשוון תשס"ה (09.11.2004).

                                                                                                ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   ש.י. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: